Shvouoth
Daf 31b
משנה: אֵילּוּ דְבָרִים שֶׁאֵין נִשְׁבָּעִין עֲלֵיהֶם הָעֲבָדִים וְהַשְּׁטָרוֹת וְהַקַּרְקָעוֹת וְהַהֶקְדֵּשׁוֹת. אֵין בָּהֶן תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל וְלֹא תַשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה. שׁוֹמֵר חִנָּם אֵינוֹ נִשְׁבָּע. נוֹשֵׂא שָׂכָר אֵינוֹ מְשַׁלֵּם. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר דְּבָרִים שֶׁחַייָב בְּאַחֵרָיוּתָן נִשְׁבָּעִין עֲלֵיהֶן. וְשֶׁאֵינוֹ חַייָב בְּאַחֲרָיוּתָן אֵין נִשְׁבָּעִים עֲלֵיהֶן׃ רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר יֵשׁ דְּבָרִים שֶׁהֵן כַּקַּרְקַע וְאֵינָן כַּקַּרְקַע וְאֵין חֲכָמִים מוֹדִים לוֹ. כֵּיצַד עֶשֶׂר גְּפָנִים טְעוּנוֹת מָסַרְתִּי לְךָ וְהַלָּה אוֹמֵר אֵינָן אֶלָּא חָמֵשׁ רַבִּי מֵאִיר מְחַיֵיב שְׁבוּעָה וַחֲכָמִים אוֹמְרִין כָּל הַמְחוּבָּר לַקַּרְקַע הֲרֵי הוּא כַּקַּרְקַע.
Traduction
On ne prête pas serment pour des esclaves, ni pour des actes, ni pour des immeubles, ni pour des choses sacrées. Pour toutes ces choses, si elles sont volées, le voleur ne paie pas l’amende prescrite, soit le double, soit le quadruple, ou le quintuple (Ex 21, 37) et (Ex 22, 6); de même pour toutes ces choses, celui qui les garde sans salaire ne prête pas serment, et celui qui les garde pour salaire, n’est pas obligé de payer (en cas de perte). R. Simon dit: s’il s’agit des choses sacrées, que celui qui les a offertes est obligé de remplacer si elles disparaissent, on prête serment (132)''P. ex. un individu a fait vœu d'offrir un holocauste, puis il a désigné un animal pour remplir son vœu, et il a donné cet animal à un gardien, si l'animal est perdu, le gardien prêtera serment qu'il a bien rempli ses fonctions et qu'il n'a pas pu empêcher cette perte, quoique cet animal soit destiné au Temple;puisque l'homme qui l'a offert sera obligé de la remplacer.''; au cas contraire, on est dispensé. R. Meir dit: Il y a des choses qui sont dans la terre et qui ne sont pas considérées comme des immeubles; c’est contraire à l’avis des autres docteurs. Ainsi, un homme dit à un autre qu’il lui a livré dix vignes pleines, et l’autre dit qu’il n’y en avait que cinq; il doit prêter serment selon R. Meir. Les autres docteurs, au contraire, admettent que tout ce qui est attaché à la terre est considéré comme un immeuble.
Pnei Moshe non traduit
מתני' העבדים והשטרות והקרקעות. דאימעטו מקרא כדיליף בגמ' מכלל ופרט וכלל:
וההקדשות. דכתיב כי יתן איש אל רעהו ולא של הקדש:
אין בהן לא תשלומי כפל. דבהני דוקא דמרבינן כעין הפרט כתיב באות' הפרשה ישלם שנים:
ולא תשלומי ד' וה'. דכל היכא דליכא כפל אינו משלם ד' וה' דכיון דליכא כפל הוו להו תשלומי ג' וד' ותשלומי ארבעה וחמשה אמר רחמנא ולא תשלומי ג' וד':
שומר חנם אינו נשבע. דשומר חנם אין עליו אלא שבועה דכתיב ונקרא בעל הבית אל האלהים. לשבועה ואותה הפרש' בשומר חנם נאמרה וילפינן מדכתיב כי יתן איש אל רעהו כלל כסף או כלים פרט לשמור חזר וכלל כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט מה הפרט מפורש דבר המיטלטל וגופו ממון אף כל וכו' יצאו קרקעות שאינן מטלטלין ועבדים הוקשו לקרקעות ויצאו שטרות שאין גופן ממון והקדש רעהו כתיב וכל הני דאמרן בהו אינו נשבע דוקא שבועה דאורייתא אבל שבועת היסת חייבין לישבע:
נושא שכר אינו משלם. גניבה ואבידה הכתוב בו לחיוב אם גנוב יגנב מעמו ישלם לבעליו דכתיב בפ' שניה ובשומר שכר נאמרה כי יתן איש אל רעהו כלל חמור או שור או שה וכל בהמה פרט לשמור חזר וכלל וכו' והקדש רעהו כתיב ושואל ושוכר לא הוזכרו כאן משום דקתני הקדישות ולא שייכא בהו שאלה ושכירות שאסור להשאיל ולהשכיר ההקדישות:
קדשים שחייבין באחריותן. הוו כשלו ואין הלכה כר''ש:
ר''מ אומר יש דברים שהן כקרקע. ענבים העומדות להבצר הוא דאיכא בינייהו דר''מ סבר ענבים העומדות להבצר כבצורות דמיין וחכמים סברי לאו כבצורות דמיין והלכה כחכמים:
הלכה: אֵילּוּ דְבָרִים שֶׁאֵין נִשְׁבָּעִין עֲלֵיהֶן כול'. עָבַר וְנִשְׁבָּע. רִבִּי וֹיחָנָן אָמַר. מֵבִיא קָרְבָּן עַל הַשְּׁבוֹעָה. רִבִּי לָֽעְזָר אוֹמֵר. אֵינוֹ מֵבִיא. אָמַר רִבִּי אָבוּן בַּר חִייָה. כֵּן מֵשִׁיב רִבִּי יוֹחָנָן לְרִבִּי לָֽעְזָר. לֹא. אִם אָמַרְתָּ בִּשְׁבוּעַת הָעֵדוּת שֶׁנּוֹהֶגֶת בָּעֲבָדִים וּבִשְׁטָרוֹת וּבְקַרְקָעוֹת. תֹּאמַר בִּשְׁבוּעַת הַפִּקָּדוֹן שֶׁאֵינָהּ נוֹהֶגֶת בָּעֲבָדִים וּבִשְׁטָרוֹת וּבְקַרְקָעוֹת. וּשְׁבוּעַת הָעֵדוּת לָאו בְּבֵית דִּין. וּבֵית דִּין מוֹסְרִין שְׁבוּעָה לְחָשׁוּד. אֶלָּא בְּשֶׁעָבַר וְנִשְׁבָּע. וְתֵימַר. מֵבִיא קָרְבָּן עַל הַשְּׁבוֹעָה. וָכָא עָבַר וְנִשְׁבָּע מֵבִיא קָרְבָּן עַל הַשְּׁבוֹעָה.
Traduction
Si malgré la dispense de jurer pour certains objets cités dans la Mishna on jure par erreur à faux, R. Yohanan prescrit l’offre d’un sacrifice en expiation de ce faux serment par mégarde; R. Eléazar en dispense. Voici, dit R. Aboun b. Hiya, l’observation de R. Yohanan à R. Eléazar (de comparer le serment de témoignage à celui du dépôt): On conçoit une grande sévérité pour le serment de témoignage et que le serment de cette catégorie émis par mégarde soit passible de pénalité, parce qu’il comporte cette gravité d’être applicable s’il s’agit d’esclaves, ou de contrats, ou de terrains; tandis que l’on n’en peut pas dire autant du serment au sujet du dépôt, qui ne comporte pas la même gravité. Or, comment l’homme soupçonné de faux, impropre à attester, peut-il être passible d’une peine pour serment émis par mégarde, et dès lors que le tribunal ne lui défère par le serment, comment supposer un serment d’attestation en justice entaché de faux (133)V. ci-après, 7, 1.? Il faut donc supposer que spontanément le défendeur a juré malgré l’interdit, auquel cas le sacrifice est dû pour serment par mégarde; de même au sujet du dépôt, en tous les cas de dispense énoncés par la Mishna, les serments spontanés émis par erreur entraînent la peine du sacrifice pour serment par mégarde.
Pnei Moshe non traduit
גמ' עבר ונשבע. אלו דברים דקחשיב במתני' שאין נשבעין עליהן על פי ב''ד ואם עבר ונשבע עליהן לשקר אם חייב קרבן שבועה פליגי בה ר' יוחנן ור' אלעזר:
מביא קרבן על השבוע'. משום שבועת ביטוי:
לא אם אמרת וכו'. ברייתא זו חפשתי אחריה ולא מצאתי' בשום מקום. ולפי ענין השמועה אמתני' דפ' כל הנשבעין מיתניא ואחשוד על השבועה קאי דתנינן שם ושכנגדו חשוד על השבועה כיצד אחד שבועת העדות ואחד שבועת הפקדון וכו' ויליף לה דכל אלו שאין מוסרין להם שבועה מפני שפסולין לשבועה הן אם נשבעו חייבין הן משום שבועת ביטוי וכדאמרינן לעיל בפ' שבועת העדות דלמ''ד בשבועת ביטוי לאו והן הוא דבעינן אבל להבא לא בעינן והכי קי''ל לדידיה קרוב או פסול אם נשבע בשבועת העדות אע''ג דלא מחייבינן ליה משום שבועת העדות דלא שייכא ביה משום שבועת ביטוי מיהת מחייבינן ליה והדר יליף פקדון מעדות מק''ו דמה עדות דלא כפר בממון הוא אלא שכפר בדבר המביא לידי ממון מיחייב הוא משום שבועת ביטוי היכא דלא מיחייב משום שבועת העדות כגון פסול וחשוד על השבועה וכיוצא בזה פקדון דכפר בממון הוא לכ''ש דאמרינן ביה דכל היכא דלא שייכא ביה חיובא משום שבועת הפקדון כגון פסול וחשוד או כל כיוצא בו דלא מחייבינן ליה משום שבועת הפקדון דמחייבינן ליה משום שבועת ביטוי ועלה שייכא האי לא אם אמרת:
לא אם אמרת בשבועת העדות. דין הוא דחייבין עליה משום שבועת ביטוי כל היכא דלית ביה חיובא משום שבועת העדות שכן מצינו חומרא שנוהגת בעבדים וכו' כדגרסינן בתוספת' דמכילתין ריש פ''ד חומר בשבועת העדות שאין בשבועת הפקדון שבועת העדות נוהגת בעבדים בשטרות ובקרקעות כיצד אמר לעדים באו והעידוני שיש לי ביד פלוני עבדים ושטרות וקרקעות ואמרו לו שבועה שאין אנו יודעים לך עדות הרי אלו חייבין מה שאין כן בשבועת הפקדון:
תאמר בשבועת הפקדון וכו'. דלית בה האי חומרא ושמעינן מיהת דשייכא שבועת ביטוי גבי שבועת העדות כל היכא דלית ביה חיובא משום שבועת העדות כגון חשוד דפסול לעדות ולשבועה וכיוצא בו:
ושבועת העדות לאו בב''ד. היא בתמיה השתא מסיק ר' יוחנן למילתיה ואם חשוד ופסול הוא היכי משכחת לה דניחייביה משום שבועת ביטוי וכי בית דין מוסרין שבועה לחשוד אלא על כרחך באם עבר ונשבע מעצמו עסקינן ואת אמר דמביא קרבן משום שבועת ביטוי וה''נ גבי פקדון בכל אלו דתנן דאין נשבעין עליהן דלבתר דילפינן פקדון מעדות לענין שבועת ביטוי אם עבר ונשבע מעצמו מיחייב קרבן משום ביטוי:
בֵּ֣ין שְׁנֵיהֶ֔ם. אֵינָהּ זָזָה מִבֵּין שְׁנֵיהֶן לְעוֹלָם. אִם הַמַּשְׁבִּיעַ מַשְׁבִּיעַ לַשֶּׁקֶר סוֹף לָצֵאת עָלָיו. אִם הַנִּשְׁבָּע נִשְׁבָּע לַשֶּׁקֶר סוֹף לָצֵאת עָלָיו. מַאי טַעֲמָא. הֽוֹצֵאתִ֗יהָ נְאֻם֙ יְי צְבָא֔וֹת וּבָ֨אָה֙ אֶל בֵּ֣ית הַגַּנָּ֔ב וְאֶל בֵּ֛ית הַנִּשְׁבָּ֥ע בִּשְׁמִ֖י לַשָּׁ֑קֶר וגו'. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן. מַלְאֲכֵי חַבָּלָה אֵין לָהֶן קְפִיצִין. וּמַה טַעַם. מִשּׁוּט בָּאָ֔רֶץ וּמֵֽהִתְהַלֵּ֖ךְ בָּֽהּ׃ בְּרַם הָכָא וְכִלַּתּ֖וּ אֶת עֵצָ֥יו וְאֶת אֲבָנָֽיו׃ בּוֹא וּרְאֶה. דְּבָרִים שֶׁאֵין הָאֵשׁ שׂוֹרְפָן שְׁבוּעַת שָׁיו מְכַלָּתָן. רִבִּי יוֹנָה אָמַר. עַל שֶׁקֶר. רִבִּי יוֹסֵי אָמַר. אַף עַל הָאֱמֶת. חַגַּיי דְרִישׁ כְּהָדָא דְרִבִּי יוֹסֵי. עוֹבְדָא הֲוָה בְחָדָא אִיתָא דְּאָֽזְלַת מֵיעֲרוֹךְ גַּב חֲבֵירָתָהּ וַהֲוָה קְטִיר בְּשִׁיטֵּיהּ דְקוֹלַסְתֵּיהּ תְּרֵין דֵּינָרִין. נָֽפְלוּ לָהּ וְאִיעָֽרְכוּ גַּו עִיגּוּלָא. 31b הָֽפְכַת בְּעַייָא לָהוּ גַּו בֵּיתָא וְלָא אַשׁכַּחְתּוֹן. חָֽזְרַת לְגַבָּהּ אָֽמְרָה לָהּ. הֲבִי לִי ב' דֵינָרִין דִּנְפוֹל לִי גַּו בֵּיתֵיךְ. אָֽמְרָה לָהּ. לָא יְדַעְנָא. אִי יָֽדְעָה בָהוּ תִּיקְבּוֹר בְּרָהּ. קְבַרְתֵּיהּ. מִי עָלוּן מִיקִּבְרֵיא שְׁמַעַת קָלָא אָֽמְרָה. אִילוּלֵא דַהֲוָת יָֽדְעָה בְהוֹן לָא קְבַרְתֵּיהּ. אָֽמְרָה. אִין יָֽדְעָה בְהוֹן הִיא אִיתָא תִּיקְבּוֹר בְּרָהּ חוּרָנָה. קְבַרְתֵּיהּ. עָלוּן מְנַחֲמָתָא וְקַצּוֹן חַד עִיגּוּל וְאַשְׁכְּחוֹן תְּרֵין דִּינָרַייָא עֲרִיכִין גַּו עִיגּוּלָא. הָדָא מִילְּתָא אָֽמְרָה. בֵּין זַכַּיי בֵּין חַייָב לִשְׁבוּעָה לָא תֵיעוֹל.
Traduction
Entre eux deux subsistera à jamais la punition à intervenir (128)''Rabba sur (Lv 10); Pesiqta, ch. 22.'', soit sur la tête de celui qui défère à faux le serment, soit sur la tête de celui qui le prête à faux. Cette déduction est fondée sur ce qu’il est dit (Za 5, 4): C’est la malédiction qui se répand sur toute la face du pays… Je la répandrai, dit l’Eternel, et elle entrera dans la maison du voleur (129)Autrement dit: de celui qui surprenant la pensée d'autrui le fait jurer à faux. et dans la maison de celui qui jure faux par mon nom. Or, R. Samuel b. Nahman dit que les anges messagers du mal (des punitions) n’ont pas de jointures (130)Cf. J., (Berakhot 1, 1)., pour s’arrêter dans leur course, ainsi qu’il est dit (Jb 2, 2): d’errer sur la terre et de la parcourir (sans arrêt), tandis que la malédiction énoncée du texte précité restera dans la maison; elle détruira même le bois et les pierres, c’est-à-dire même les pierres que le feu ne consume pas seront anéanties par suite du faux serment. Selon R. Yona, il en sera seulement ainsi pour le faux que l’on connaît d’avance; selon R. Yossa, il en sera même ainsi pour ce que l’on supposait vrai et que l’on a juré faux par erreur. Hagaï interprète la règle selon l’avis de R. Yossé à propos du fait suivant: Une femme était allée pétrir de la pâte chez une voisine, ayant attaché dans un coin de sa serviette 2 dinars, qui pendant le travail tombèrent dans la pâte et se confondirent avec la miche de pain. S’apercevant de la perte de cet argent, elle rentre chez elle le chercher, et ne le trouve pas. Elle retourne alors à la maison de la voisine et lui dit: rends-moi les deux dinars que j’ai laissé tomber dans ta maison. —Je jure ne pas le savoir, dit la voisine, dut-on en enterrer mon enfant. L’enterrement eut en effet lieu. En revenant des obsèques, elle entendit des personnes dire: Si elle avait su ce qui arriverait, elle ne se serait pas exposée à perdre et enterrer un enfant. Sur quoi, la voisine dit: Si elle en avait connaissance, elle enterrerait un autre enfant; le fait se confirma par un nouveau décès. On alla porter les consolations chez la femme en deuil, et en rompant le pain destiné au repas funèbre, on y trouva les deux dinars. Ce fait prouve ceci: que tu sois innocent ou coupable, ne prête pas facilement serment (131)V. Schuhl, Sentences, p. 111..
Pnei Moshe non traduit
בין שניהן. ודריש אינה זזה להעונש מבין שניהם לעולם דאו המשביע לשקר סוף לצאת העונש עליו או על הנשבע לשקר:
מ''ט. מהיכן למדנו לדרוש כן דכתיב הוצאתיה וגו' רישיה דקרא זאת האלה היוצאת על פני כל הארץ וגו' ובאה אל בית הגנב. זה הרוצה לגנוב את דעת חבירו ולתבעו בחנם ולהשביעו על שקר ואל בית הנשבע וגו' כמשמעו:
מלאכי חבלה אין להם קפיצין. חוליות ברגליהם שזה גורם הישיבה ואין להם ישיבה כדכתיב משוט בארץ ומתהלך בה שלא היה לו ישיבה לנוח באחד המקומות:
ברם הכא. דכתיב זאת האלה היוצאת על פני כל הארץ וגו' ובאה אל בית הגנב וגו' ולנה בתוך ביתו וכלתו את עציו ואת אבניו כתיב. בא וראה וכו' שאפי' עצים שאין המים מכלין ואבנים שאין האש שורפן שבועת שוא מכלתן:
על שקר. דוקא אם הוא נשבע לשקר ויודע בשקרו:
על האמת. אפי' הוא נשבע על האמת בדעתו וכסבו' שאמת הוא אלא שטועה בדבר דסוף סוף אצלו הוא כהאי עובד' דלקמן:
חגיי דרש כהדא דר' יוסי. ולמד מהאי עובדא שאשה אחת הלכה לערוך עיסתה של חברתה והיה קשור בקצה המטפחת אשר לה שני דינרין ונפלו ונערכו בתוך הככר של זו לאחר שנזכרה משני דינרין שלה הפכה והלכה לתוך ביתה ובקשתם ולא מצאה חזרה אל האשה שערכה בתוך ביתה ושאלה אותה ונשבעת אי ידעת וכו' וקברתו ומשעלו וחזרו מבית הקברות שמעו קול המדברים אלו לא שאמת שהיא יודעת מהדינרין לא היה מגיע לה כן וחזרת ונשבעה וכן הוה ולבסוף באה לנחמה ולאכול בסעודת המנחמין ושברו את הככר ומצאו הדינרין שנתערבו בתוך הככר:
הדא מילתא אמרה. שצריך לשמור עצמו מהשבועה ואפילו כסבור שהוא זכאיי ואמת הוא ולא תכניס עצמך לשבועה:
Shvouoth
Daf 32a
משנה: אֵין נִשְׁבָּעִין אֶלָּא עַל דָּבָר שֶׁבַּמִּידָּה וְשֶׁבַּמִּשְׁקָל וְשֶׁבַּמִּינְיָין. כֵּיצַד בַּיִת מָלֵא מָסַרְתִּי לְךָ וְכִיס מָלֵא מָסַרְתִּי לְךָ וְהַלָּה אוֹמֵר אֵינִי יוֹדֵעַ אֶלָּא מַה שֶּׁהִינַּחְתָּ אַתָּה נוֹטֵל פָּטוּר. זֶה אוֹמֵר עַד הַזִּיז וְזֶה אוֹמֵר עַד הַחַלּוֹן חַייָב׃
Traduction
On ne prête serment que si la réclamation est précise par la mesure, le poids ou le nombre; ainsi, un homme dit à un autre qu’il lui a livré une maison pleine d’objets, ou une bourse pleine d’argent, et l’autre dit ne rien savoir de ce qu’il y avait auparavant dans la maison ou dans la bourse, et que le demandeur prenne ce qui s’y trouve encore, il est acquitté sans serment; mais si le demandeur dit que la maison était remplie jusqu’au toit et l’autre dit jusqu’à la fenêtre, il doit prêter serment.
Pnei Moshe non traduit
מתני' עד הזיז. קורה של עלייה הבולטת בתוך הבית וכללא דמילתא לעולם אינו חייב שבועה דאורייתא עד שיטעננו דבר שבמדה או שבמשקל או שבמנין ויודה לו במקצת המדה או במקצת המשקל או במקצת המנין:
וְאִית דְּבָעֵי נִשְׁמְעִינָהּ מֵהָדָא. חֲמ֨וֹר אוֹ שׁ֥וֹר אוֹ שֶׂ֛ה. מָה אֵילּוּ מְיוּחָדִין שֶׁיֶּשׁ בָּהֶן שֶׁבֶר וּשְׁבוּיָה וָמֵתָה. יָֽצְאוּ קַרְקָעוֹת שֶׁאֵין בָּהּ שֶׁבֶר וּשְׁבוּיָה וָמֵתָה. אוֹצִיא קַרְקַע וְלֹא אוֹצִיא עֲבָדִים. 32a מָה אֵילּוּ מְיוּחָדִין שֶׁיֶּשׁ לָהֶן קְנָס. יָֽצְאוֹ עֲבָדִים שֶׁאֵין לָהֶן קְנָס. אוֹצִיא עֲבָדִים וְלֹא אוֹצִיא שְׁטָרוֹת שֶׁיֶּשׁ לָהֶן קְנָס. מָה אֵילּוּ מְיוּחָדִין שֶׁיֶּשׁ לָהֶן אוֹנָאָה. יָֽצְאוֹ שְׁטָרוֹת שֶׁאֵין לָהֶן אוֹנָאָה. מִיכָּן אָֽמְרוּ. הַמּוֹכֵר שְׁטָרוֹת לַבַּסָּם יֵשׁ לוֹ אוֹנָאָה. רִבִּי יִשְׁמָעֵאל דָּרַשׁ. א֣וֹ נֶ֡פֶשׁ כִּ֣י תִשָּׁבַע֩ כְּלָל. לְהָרַ֣ע ׀ א֣וֹ לְהֵיטִ֗יב פְּרָט. לְ֠כֹ֠ל אֲשֶׁ֨ר יְבַטֵּ֧א חָזַר וְכָלַל. כְּלָל וּפְרָט וּכְלָל אֵין אַתָּה דָן אֶלָּא כְעֵין הַפְּרָט. מָה הַפְּרָט בִּתְבִיעַת מָמוֹן וּלְעַצְמוֹ וּמוֹצִיא בַדִּין וְיֵשׁ לֹו דָמִים וְדָמָיו קְצוּבִין וּבִמְטַלְטְלִין וּפָטוּר עַל הָעוֹנֶשׁ וְעַל הַקְּנָס. בִּתְבִיעַת מָמוֹן. פְּרָט לָאוֹמֵר לַחֲבֵירוֹ. תֵּן לִי מָאתַיִם זוּזִים שֶׁאָמַרְתָּ לִיתֵּן לִי וְלֹא נָתַתָּה. לְעַצְמוֹ. פְּרָט לָאוֹמֵר לַחֲבֵירוֹ. קִילַּלְתָּנִי וּבִיַישְׁתָּנִי. שֶׁפָּטוּר. וּמוֹצִיא בַדִּין. פְּרָט לָאוֹמֵר לַחֲבֵירוֹ. אָנַסְתָּה וּפִיתִיתָה בַת פְּלוֹנִי. וְיֵשׁ לֹו דָמִים. פְּרָט לִשְׁטָרוֹת. וְדָמָיו קְצוּבִין. פְּרָט לָעֲבָדִים. וּבִמְטַלְטְלִין. פְּרָט לַקַּרְקָעוֹת. וּפָטוּר עַל הָעוֹנֶשׁ. פְּרָט לָאוֹמֵר לַחֲבֵירוֹ. הִדְלַקְתָּ גְדִישִׁי בַּשַּׁבָּת. שֶׁפָּטוּר. וּפָטוּר עַל הַקְּנָס. פְּרָט לַתַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל וְתַשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה. שֶׁהֵן קְנָס.
Traduction
Selon un enseignement, les dispenses de jurer énoncées dans la Mishna se basent sur l’interprétation des mots: Un âne, ou un bœuf, ou un agneau, ou tout autre animal à garder, qui meurt, ou est blessé, ou est pris, etc. (Ex 22, 9); pour les animaux il y a cette particularité qu’ils peuvent mourir, ou être blessés, ou être emmenés captifs, tandis que le sol qui échappe à toutes ces 3 causes de détérioration ne sera pas l’objet d’un serment. On exclut donc le sol; mais pourquoi aussi les esclaves? Par une autre déduction: pour les animaux précités, qui auraient causé un dommage, le propriétaire est tenu de le réparer à titre d’amende; tandis que pour le préjudice causé par son esclave, le propriétaire n’a pas d’amende à payer. On exclut donc de l’obligation du serment ce qui concerne l’esclave; pourquoi est-ce aussi applicable aux contrats, pour lesquels il y a une amende en cas de destruction volontaire? Ils échappent à la règle par une autre distinction: pour les animaux précités, leur vente comporte le privilège (de priorité de dette), détail non applicable à la cession d’un contrat, parce qu’il sert seulement de preuve. De cette dernière règle, on déduit que celui qui vend un contrat pour utiliser le corps à faire des dessins aura fait une vente effective, susceptible de dette privilégiée. R. Ismaël explique les divers termes (134)Selon la rectification du commentaire Pné-Mosché. Cf. ci-dessus, 3, 6. de ce verset (ibid. 8): pour tout sujet de délit, c’est une généralité; pour un bœuf, un âne, etc., ce sont là des détails; puis pour toute perte dont il parle, expression nouvelle de généralité: or, lorsqu’entre deux généralités il y a l’énoncé de détails, les généralités ne doivent rien comprendre de plus que les détails. Ainsi, une telle réclamation entraîne l’obligation de payer: ce devoir provient de lui-même déposant; il le fait rembourser par voie de justice, il a droit au montant, le prix reste fixe; il s’agit de biens mobiliers; on échappe à la peine capitale pour cette réclamation, et on ne jurera pas avec dispense d’amende de ce fait. La réclamation entraîne l’obligation de payer, excepté si l’on demande à son prochain 200 zouz; celui-ci peut les refuser en disant que le projet de lui donner cette somme n’a pas eu de suite. Ce devoir provient de lui-même, sauf au cas où l’interpellé se plaint d’être mécontent du procédé blessant de la demande. Il le fait rembourser par voie de justice, sauf si le prochain l’accuse d’avoir violé ou séduit la fille d’un tiers. Il a droit au montant, non s’il s’agit de contrat (la pièce même n’a pas de valeur). Le prix est fixe; ce n’est pas le cas pour les esclaves dont la valeur varie. Elle ne provoque pas la peine, excepté en cas de reproche d’avoir incendié une meule le jour du Shabat, le coupable étant dispensé de payer, en raison d’une autre peine supérieure pour violation du Shabat. Enfin, on ne jurera pas avec dispense d’amende de ce fait, excepté si la réclamation entraîne un paiement double, quadruple ou quintuple, qui est déjà une amende (on est alors dispensé de jurer, parce que l’aveu eût dispensé de payer).
Pnei Moshe non traduit
ואית דבעי נישמעינה מהדא. אמתני' קאי דממעט להו לכל הני דתנינן דאין נשבעין עליהן ומשום דלקמן אמרינן דר' ישמעאל דריש לה מכלל ופרט וכלל מקראי דפרשת ש''ח קאמר הכא דאית דבעי נשמעינה מקראי דפרשת שומר שכר:
חמור או שור או שה. וכל בהמה לשמור ומת או נשבר או נשבה וגו' מה אלו מיוחדין וכו':
מה אלו מיוחדין שיש להן קנס. כגון בהמה שהזיקה את האדם דמחייבי בעלים לשלם משום קנסא ולאפוקי עבד שהזיק דאין הבעלים משלמין כלום:
ולא אוציא שטרות שיש להן קנס. כגון המקרע שטרות חבירו וכמ''ד לקמן דחייב משום קנס:
יצאו שטרות שאין להן אונאה. דאימעיטו מקרא כדאמרינן בפ' הזהב דכתיב וכי תמכרו ממכר דבר שגופו מכור וגופו קנוי יצאו שטרות שאין עומדין אלא לראיה שבהן:
מכאן אמרו. מדלא אימעוט אלא משום דאין גופן מכור וקנוי:
לבסם. לצור בהן סממנין דגופן מכור הוא ויש לו אונאה:
ר' ישמעאל דרש. מקראי דפרשת ש''ח:
או נפש. זה מועתק בטעות ואגב שיטפא דלעיל בפ''ג דדריש הכי גבי ביטוי שפתים. והך דר' ישמעאל במכילתא הוא וה''ג התם על כל דבר פשע כלל על שור על חמור וגו' פרט וכשהוא אומר על כל אבדה אשר יאמר חזר וכלל כלל פרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט וכו':
בתביעת ממון. שיתחייב ממון בתביעה זו פרט לאומר לחבירו תן לי וכו' שהוא יכול לחזור בו ואינו מחויב ליתן לו:
לעצמו. כלומר שהחיוב ממון בא מחמת עצמו שהוא גרם לזה שהפקיד אצלו איזה דבר ומסרו לעצמו פרט לתובעו קיללתני וביישתני שפטור משבועה:
פרט לאומר לחבירו אנסת ופתית בת פלוני. שאין זה יכול להוציא ממנו בדין כדאמרי' בפרק דלעיל שאפי' בא בהרשאת חבירו לאו כלום הוא דממונא דלא אתי לידיה אינו יכול להרשות עליה:
פרט לשטרות. שאין גופן ממון:
ודמיו קצובין. לענין דיש להן אונאה פרט לעבדים שאין קצבה בדמים דיש שקונה אותם בדמים הרבה לפי הצורך לו בהן ואין להן אונאה:
ופטור על העונש. שלא יהא עונש מיתה בתביעה זו פרט לתובעו הדלקת גדישי בשבת שפטור מממון הוא דקם ליה בדרבה מיניה:
ופטור על הקנס. שיהא בתביעה זו דבר של ממון ושלא יהא בה חיובא דקנסא. פרט לתובעו תשלומי כפל וד' וה' דקנס הן ופטור משבועה שאם היה מודה בהן היה פטור מלשלם:
הַמְקָרֵעַ שְׁטָרוֹת חֲבֵירוֹ חוץ מִדַּעְתּוֹ. רִבִּי חֲנַנְיָה וְרִבִּי מָנָא. חַד אָמַר. חַייָב. וְחַד אָמַר. פָּטוּר. מָאן דְּאָמַר חַייָב. מִשּׂוּם קְנָס. וּמָאן דְּאָמַר פָּטוּר. כְּסוֹתֵם פִּי עֵידֵי חֲבֵירוֹ. וְדָא אַרְמָלְתָא דְתָֽפְשָׂה שְׁטָרַייָא כְּאִינַּשׁ דִּצְיַיר פּוּמְהוֹן דִּשָׂהֲדַייָא דְלָא יִשְׂהֲדוּן.
Traduction
Si quelqu’un déchire le contrat de son prochain sans le consentement de ce dernier, il sera puni selon R. Hanania; R. Mena l’absout. Le premier le punit à titre d’amende (pour avoir endommagé une garantie de dette); le second l’absout, le considérant à l’égal de celui qui ferme la bouche des témoins d’autrui (ce n’est qu’un mal indirect). Ainsi lorsqu’une veuve pour se couvrir de son douaire, a saisi à la mort du mari un contrat de dette, elle n’a fait autre chose que fermer la bouche des témoins, afin qu’ils ne puissent pas attester la dette (la saisie est illégale).
Pnei Moshe non traduit
המקרע שטרות חבירו חוץ מדעתו. שלא לדעת חבירו:
משום קנס. דמזיק שיעבודו של חבירו הוא:
ומ''ד פטור. משום דלא הוי אלא כסותם פי עד חבירו שלא יעידו לו אם יכפור בו הלוה ה''נ כן היא ולא הוי אלא כגרמא בנזקין בעלמא ופטור:
ודא ארמלתא דתפשה שטרייא. לגבות כתובתה מהן ומדינא דגמרא אין כתובה נגבית ממטלטלי דיתמי אא''כ תפסה מחיים ובשאר מטלטלין הדין שאם יורשין מכחישין וטוענין שלא תפסה אלא לאחר מיתה נאמנת היא לומר שתפסתן מחיים ובשבועה אבל אם תפסה שטרות שאינן עומדין אלא לראיה ולא הוי תפיסה לגופן דלא הוי אלא כאדם הסותם מפי עדים שלא יעידו ועליה להביא ראיה שתפסתן מחיים:
אָמַר רִבִּי אִמִּי. אִילֵּין דְּכָֽתְבִין. עַל מְנָת שֶׁיֵּשׁ לִי רְשׁוּת לִגְבוֹת מִמְּטַלְטְלִין. לֹא גָבֵי. אָמַר רִבִּי מָנָא. אִין כָתַב וָמַר. אַף עַל גַּו דְּלֵית בֵּי דִינָא יְהִיב. גָּבֵי.
Traduction
En effet, dit R. Amé, même la condition stipulée par écrit au contrat de pouvoir recouvrir le montant de la dette en prenant des objets mobiliers, sera nulle vis-à-vis des héritiers. Toutefois, dit R. Mena, lorsque cet engagement est écrit au contrat, en dépit du droit contraire, il faudra s’y conformer en prenant même des biens mobiliers du défunt. – (135)Suit une phrase traduite en Baba Qama 1, 2..
Pnei Moshe non traduit
אילין דכתבין. המלוין שכותבין בשטרותיהן שיהיה לו רשות לגבות אף מהמטלטלין בין בחייו בין במותו אפ''ה לא מהני נגד היורשין ולא גבי מהן:
אמר ר' מנא. דלא היא אלא אם כתב ואמר בפירוש בשטר אע''ג דלית ביה דינא יהיב רשות לגבות מטלטלי דיתמי מ''מ הואיל והתחייב הלוה עצמו כן מהני וגבי אף ממטלטלי מן היורשין:
רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. אֶחָד קָדְשֵׁי קָדָשִׁים וְאֶחָד קֳדָשִׁים קַלִּין שֶׁחַייָב בָּאֲחֵרָיוּתָן קוֹרֵא אֲנִי בָהֶן וְכִחֵ֨שׁ בַּֽעֲמִית֜וֹ. וְשֶׁאֵין חַייָב בָּאֲחֵרָיוּתָן קוֹרֵא אֲנִי בָהֶן בַּיי וְכִחֵ֨שׁ. רַב הוּנָא אָמַר. אֶחָד קֳדָשִׁין כְּשֵׁירִין וְאֶחָד קֳדָשִׁים פְּסוּלִין שֶׁחַייָב בָּאֲחֵרָיוּתָן אַף עַל פִּי שֶׁהֵן לַיי קוֹרֵא אֲנִי בָהֶן וְכִחֵ֨שׁ בַּֽעֲמִית֜וֹ בְּפִקָּד֗וֹן. וְשֶׁאֵין חַייָב בָּאֲחֵרָיוּתָן קוֹרֵא אֲנִי בָהֶן בַּיי וְכִחֵ֨שׁ וְלֹא בַּֽעֲמִיתוֹ וְכִחֵשׁ.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
ר''ש אומר וכו'. מפורש לעיל פ''ק דב''ק הלכה ב' ע''ש:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source